היום הזונות התחילו פה מוקדם. ליד חוף 'הצוק' יש גם זונות, מסתבר, ויורי הסביר לי שהן אמורות להיות קצת יותר היי קלאס מאלה של תל ברוך. אני יושבת במרפסת, שומעת בבירור את הגלים ומדי פעם מציצה אל תנועת המכוניות במגרש החול הגדול שלמרגלותיי. יורי נסע להחזיר את הבן שלו ואני מתקתקת על הלפטופ שלו במרפסת ולא ממש יוצאות לי מילים. כל מה שישר עולה לי לראש על הסיפור הזה מרגיש כאילו כבר קראתי אותו אינספור פעמים ובשביל לדבר על יורי אני צריכה מילים חדשות שעדיין לא המציאו. אולי אני אמציא אותן. או שאולי התחלה היא בעיקר גוף. לא משנה כמה או מה דברנו לפני שראינו האחד את השניה אבל מהרגע שזה קרה הכול השתנה. כלומר השתנה אבל באופן שכמה שהוא הכי מפתיע הוא הכי לא מפתיע בכלל. אני תמיד ידעתי שהגבר שלי מחכה לי איפהשהו וכמה שאני לא אתבחבש בחרא, כל מה שאעשה בסוף יביא אותי אליו. ואני הלכתי הרבה בחרא. חוץ מזה הייתה לי הרגשה שאת הגבר הזה יביא לי המזל שאחרי שהוא מזיין אותי בתחת מכל הכיוונים ולא במובן הטוב, הוא בסוף מביא אותי לאן שאני צריכה להיות וזה לא פחות מהאולימפוס. כן, אני על האולימפוס עכשיו. אז אמנם יש פה זונות מתחת ואני מתה מצמא ויש פה רק מי ברז, אבל אני לא אתקטנן עכשיו כי להכיר את יורי היה לא פחות מלהסתדר עם אלוהים.
אני מאמינה שאלוהים זה איש עסוק ואין לו זמן כל יום להתפנות לכולם, אבל ברגע שהוא קולט שהגעת לסף מכסת החרא שהגיע לך לעבור הוא מתערב לטובתך וכשאני אומרת מתערב לטובתך אני מתכוונת שהוא שלח אלי את יורי בדיוק בחמש הדקות שלא הייתה לו חברה. אכן, יורי הוא אדם מונוגאמי בעולם מלא ביגאמיסטים, אז מה אם הם נשארים נשואים. עכשיו בתור מונוגאמי טהור יורי פשוט לא מסוגל להישאר אם נגמרת לו האהבה ולכן נתקלתי בו כשהוא בהליכי גירושין ועם ילד בן שמונה חודשים. כל האנשים שאני מכירה לא היו עוזבים במצב כזה בחיים אבל אני רוצה לדבר על יורי ולא על אף אחד אחר. אני מרגישה כמו אפרוח שעומד לבקוע מביצה, אני מרגישה שאני משתנה ויותר מהכול זה מרגש. יש לי כרגע צורך שמלטף לי את כל הגוף להריח אותו, לנשום אותו, לשמוע את הקול שלו, לחייך לעצמי כשהוא סוגר את השפתיים בשביל רגע לקחת אוויר מהדיבור ואז מודגשת פתאום עצם הלחי הטטארית שלו, לשאוף את הסיגריות שלו ולדעת שכל מה שאני אעשה רק יעצים את הדבר הזה שהולך ומתעצם כל רגע, כל דקה וכל שניה.
אני לא מרגישה שום צורך להיות עצמי איתו כי כשאני איתו אני יוצרת מישהי אחרת שהיא הזיקוק של כל הטוב שאי פעם היה יכול לצאת ממני. כי עם יורי אין לי טיפת מלחמה. זה כל כך ברור שזה ביחד והביחד הזה רק מעצים כל אחד מהגבר והאישה שיוצרים את הביחד הזה. אבל אני תיכף אקיא פה מעצמי, אולי כי בשביל שזה ירגיש לי כתיבה טובה אני מרגישה צורך ללכלך. אבל זה עדיין לא הזמן לכתוב פה filth , גם אם אני יודעת שהfilth הזה הוא הדבר הכי pure בעולם.
אני מאמינה שאלוהים זה איש עסוק ואין לו זמן כל יום להתפנות לכולם, אבל ברגע שהוא קולט שהגעת לסף מכסת החרא שהגיע לך לעבור הוא מתערב לטובתך וכשאני אומרת מתערב לטובתך אני מתכוונת שהוא שלח אלי את יורי בדיוק בחמש הדקות שלא הייתה לו חברה. אכן, יורי הוא אדם מונוגאמי בעולם מלא ביגאמיסטים, אז מה אם הם נשארים נשואים. עכשיו בתור מונוגאמי טהור יורי פשוט לא מסוגל להישאר אם נגמרת לו האהבה ולכן נתקלתי בו כשהוא בהליכי גירושין ועם ילד בן שמונה חודשים. כל האנשים שאני מכירה לא היו עוזבים במצב כזה בחיים אבל אני רוצה לדבר על יורי ולא על אף אחד אחר. אני מרגישה כמו אפרוח שעומד לבקוע מביצה, אני מרגישה שאני משתנה ויותר מהכול זה מרגש. יש לי כרגע צורך שמלטף לי את כל הגוף להריח אותו, לנשום אותו, לשמוע את הקול שלו, לחייך לעצמי כשהוא סוגר את השפתיים בשביל רגע לקחת אוויר מהדיבור ואז מודגשת פתאום עצם הלחי הטטארית שלו, לשאוף את הסיגריות שלו ולדעת שכל מה שאני אעשה רק יעצים את הדבר הזה שהולך ומתעצם כל רגע, כל דקה וכל שניה.
אני לא מרגישה שום צורך להיות עצמי איתו כי כשאני איתו אני יוצרת מישהי אחרת שהיא הזיקוק של כל הטוב שאי פעם היה יכול לצאת ממני. כי עם יורי אין לי טיפת מלחמה. זה כל כך ברור שזה ביחד והביחד הזה רק מעצים כל אחד מהגבר והאישה שיוצרים את הביחד הזה. אבל אני תיכף אקיא פה מעצמי, אולי כי בשביל שזה ירגיש לי כתיבה טובה אני מרגישה צורך ללכלך. אבל זה עדיין לא הזמן לכתוב פה filth , גם אם אני יודעת שהfilth הזה הוא הדבר הכי pure בעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה