הביקור

היום השמן אמור לבוא לבקר, על כמה מתערבים שהוא יבטל. מאז התאונה שלו בינואר הוא מקפיד מדי פעם לקבוע איתי ואז תמיד לצלצל כמה שעות לפני ולהתנצל על שהוא באמת מצטער, אבל הפעם באמת ניאלץ לדחות. קשה לי להאמין שזה באמת יקרה: אני אצא מהעבודה בשש בדיוק כי אני ארצה לארח ואי לכך יהא עלי לקנות גבינות, יין ופירות כי זה מה שיאה להגיש לכבודו של אירוח קייצי. חשבתי ללכת בהפסקת צהריים, אבל אם הוא יבטל לי בארבע - חמש ככה כדי לצאת לפחות מנומס, אני ארגיש מטופש כי אז אני אתקע עם גבינות משובחות אבל שמנות רצח שאני אצטרך לקחת איתי מהחנות למקרר של העבודה ואז הביתה, לשאת את הבושה במשך עשרים דקות בשקית נייר שכתוב עליה משהו על גבינות בצרפתית, אבל אני לא ארגיש פריזאית קלילה שאוטוטו והנה היא פותחת את בקבוק השמפניה, "רגע, אני באה.."
אני רוצה לראות שדלת הבית באמת תיפתח בשעה שמונה בדיוק ואולי יהיה עוד קצת אור בחוץ כי הדירה החדשה שלי הרבה יותר יפה באור ואני צריכה שהוא יראה שיפה. אני צריכה גם להזדרז ולקנות גם תאנים כי זה הולך טוב עם גבינות חזקות ואולי גם איזה באגט וגם להספיק ולקפל את הכביסה שתלויה לי עכשיו בסלון על סטנד משל הייתי דיירת מעברה.
לכולם שקרתי. לא, אני לא יכולה היום, יש לי משהו. וכלאתי את עצמי שוב לרגל שנה להיכרותנו בבועה שבה דרים בכיף רק אני ומי שאני מספרת לעצמי שזה הוא. היום, לשם שינוי, אני לא מחכה לטלפון שיצלצל או יסמס. היום אני מפנה מקום, את כל המקום שיש לי כי הוא באמת נורא שמן.
אבל גם אם הוא לא יבוא, יש לי יום נורא יפה בינתיים, יום של ציפייה, הכול עוד יכול לקרות, כמה אני לא רוצה שיבוא מחר וכמה אני מוכנה לשאת בשביל היום. אני יושבת פה דרוכה וקלילה, מדי פעם עוזבת את חלל המשרד שלי לאיך שהוא יבוא ויהיה בהתחלה קצת מביך של פעם ראשונה כי לא התראינו מלא זמן ואז אני אוביל אותו אל הסלון כי בדירה החדשה שלי יש פרוזדור דרכו ניתן להוביל. ואז אני אשטח בפניו את הפוסטר הגדול עליו הדפסתי שמונה תמונות קטנות בגדלים שונים מסרטי אלמודובר ואראה באצבעי על הקיר הלבן: הנה תראה, שם הן אמורות להיות, ממוסגרות כל אחת בצבע אחר וזה החוט האדום שספרתי לך עליו, צריך לחבר לו את האהיל שישתלשל מעל שולחן האוכל, הנה ככה.
שמן, נשוי, שלושה ילדים ואני שלחתי לו השבוע משהו משל חנוך לוין, בכל זאת האיש עשור למותו, קצת כבוד וחיכיתי. אבל מרוב שלא ציפיתי לפגישה היא נפלה עלי כמו להתאהב בשמן ביום קיץ בהיר. ועכשיו אני לא יודעת אם אני מחכה לביקור או לביטול, תלוי מי יופיע קודם.